הידעתם?
בתיירות צובה תמצאו את כל מה שתזדקקו לו לקיום כנסים, ימי גיבוש ואירועים משפחתיים ייחודיים, ניתן לשלב טיולים מודרכים, ביקור ביקב צובה וטעימות יין, סדנת שוקולד בגליתא ועוד.
עין-צובה
נקבת עין צובה, הסגורה עד הודעה חדשה, היא מערכת נביעה תת קרקעית, שנבנתה בתקופת בית ראשון. המעיין זורם דרך שתי נקבות-נביעה חצובות, אל אולם תת-קרקעי חצוב ומקורה, המחולק ע”י אומנה לשני חדרים שנבנה, כנראה, בתקופה ההרודיאנית. קירות התמך מחזיקים מעליהם תקרות קשתיות יפהפיות, הבנויות מאבני גזית.
המים מתנקזים אל מנהרה באורך 43 מ’ ויוצאים אל בריכה קטנה ששמשה כסביל – מקום מילוי מים והשקיית העדרים.
מהבריכה נמשכת אמת מים חצובה אל בריכת איגום תת קרקעית, המרוחקת מהסביל כ-25 מטר ותכולתה 235 מ”ק מים. המעיין תוחזק במשך כל הדורות ע”י תושבי הכפר צובה והיווה את מקור המים הראשון של קיבוץ צובה. חברות הקיבוץ היו מגיעות וממלאות מים בפחים על גב חמורים. לאחר כשנה הוקם בית המשאבה ונמתח קו מים אל הקיבוץ. בריכת האיגום הייתה מוסתרת בסבך הפטל, ולכן נבנתה סמוך לסביל בריכת מים מבטון. רק בשנות ה-90 נחשף המאגר העתיק. מי המעיין מזינים כיום את מערכת טיהור השפכים של הקיבוץ הממוקם במורד הוואדי, והעודפים זורמים לנחל שורק.
ניתן להשתכשך במי הבריכה. נא השגיחו על ילדיכם.
נקבת המעיין סגורה עד הודעה חדשה.
משימה מס’ 5: https://forms.gle/Lr7r7eUtSyBpV7yp8
בואו נשיר:
מים לדוד המלך https://youtu.be/7H88s0bFAuA
נקודת בונוס – העלו לפייסבוק/אינסטגרם שלכם תמונה שלכם במקום ותייגו @tzubahotel
התחנה הבאה במסלול:
הגת המזרחית -הליכה רגלית של כרבע שעה שמאלה (מערבה) בדרך המטעים תוביל אתכם בחזרה לקראת הקיבוץ. לפני שער הברזל וכרם הזיתים יש פניה תלולה שמאלה. שם נמצאת תחנתנו האחרונה.
בלדה על מעיין וים
מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי
לינק ליוטיוב: https://youtu.be/Cf_2QSlmW_Y
נשיר לכם ניגון ישן,
ניגון ישן על מעיין,
על מעיין שובב.
מימיו היו צלולים צלולים,
גליו היו כחולים כחולים
מעל לחול זהב.
היה נוצץ באביבים,
היה נושק אבי אבים,
חוצה שדות דגן.
היה מרווה נודד עייף
ולאילן המתכופף
את חיותו נתן.
אבל בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה –
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה).
אך יום אחד רוטט מאוד
ביקש מאל הנהרות:
עשני נא גדול.
רוצה אני אשד להיות,
רוצה אני לזרום, לגאות
בפרא המחול.
שואף אני הרחק לנדוד,
בעוז לניע טחנות
לשאת גשרי זהב.
שואף אני להיות עמוק
עד חקר אין ועד בלי חוק
עם אניות על גב.
וכך בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה –
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה).
שמע האל למעיין
וכל מבוקשו נתן
ויוליכו לים.
הים בקצף הלבן
בלע את שיר המעין
וגורלו נחתם.
הים גדול. מבוע קט
מתקו נמלח, שירו אבד
לא עוד ירווה נודד.
ורק דייג אחד קטן
שמע את בכי המעין
אשר ביקש לצאת.
ושוב מעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה –
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה).
